שימוש במידע פנים – מבחן התוחלת

בע"פ 3164/14 גיא פן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.6.15 על ידי השופטים מלצר, עמית וסולברג) נדונה השאלה כיצד יש לבחון את "פנימיות" מידע פנים הנוגע לאירועים עתידיים פוטנציאליים בחיי החברה. בית המשפט העליון פסק כי יש לאמץ את "מבחן התוחלת" האמריקאי, בו משקללים את סיכויי התרחשות האירוע הפוטנציאלי ואת מידת השפעתו הצפויה על החברה.

הערעור עוסק בפרשת שימוש במידע פנים, במסגרתה הורשע צביקה רבין, ששימש כאיש יחסי ציבור וקשרי משקיעים של חברות ציבוריות, וסחר בניירות הערך שלהן בזמן שהיה לו מידע פנים אודות אותן חברות. מעבר לכך, רבין הדליף את מידע הפנים לחברו, עו"ד גיא פן, שסחר אף הוא בניירות הערך של אותן החברות והעביר מידע אסור לקרובי משפחתו תוך ידיעה שהם גם ישתמשו במידע. רבין הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בביצוע 48 עבירות של שימוש במידע פנים בידי איש פנים (סעיף 52ג לחוק ניירות ערך), ופן הורשע בביצוע 136 עבירות של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים (סעיף 52ד לחוק ניירות ערך), ועל השניים נגזרו עונשי מאסר וקנסות כספיים.

במסגרת הערעור דן השופט מלצר בעבירות מידע פנים, אשר תכליתן העיקרי הינה למנוע ניצול בלתי הוגן על ידי מי שמחזיק במידע על חברות ציבוריות ואיננו ידוע ליתר ציבור המשקיעים. לפי לשון חוק ניירות ערך, מידע פנים הוא כל ידיעה אודות החברה, שאיננה ידועה לציבור, אשר קיים בה פוטנציאל לגרום לשינוי משמעותי במחיר נייר ערך של החברה אילו היא נודעה לציבור. כלומר, לא כל מידע פנימי אודות החברה הינה "מידע פנים" לפי חוק ניירות ערך, במיוחד כאשר מדובר על אירוע עתידי פוטנציאלי שעצם התממשותו איננה ודאית.

בית המשפט העליון מציג את "מבחן התוחלת" מהדין האמריקאי שנקבע בפסק הדין Basic V. Levinson, ומשמש לבחון האם אירוע עתידי מהווה מידע פנים באמצעות שקלול סיכויי התרחשות האירוע ומידת העוצמה של האירוע. הפסיקה בארץ לא אימצה את המבחן בתור מבחן ראשי, אלא השתמשה בו כמבחן עזר, אולם כאשר נדרש ליישם את המבחן על הליכי משא ומתן לקראת עסקה עתידית, ניתן דגש לשלב התקדמות התהליכים והאם הצדדים הגיעו ל"הסכמה עקרונית", ולא למבחן התוחלת. בעניין דנן, פסק בית המשפט העליון כי יש לאמץ את "מבחן התוחלת" ולבחון את הסבירות להתממשות האירוע ואת מידת ההשפעה שעשויה להיות לו על החברה, כאשר בין שני השיקולים יש מערכת של מקבילית כוחות כך שככל שההסתברות להתרחשות גבוהה יותר, תידרש השפעה מהותית פחות, ולהפך. יחד עם זאת, מובהר כי יש להיזהר ולא להשתמש במבחן זה באופן טכני בלבד, וכל מקרה צריך להיבחן בהתאם לנסיבות.

בשולי הדברים, מתייחס השופט מלצר לשני קשיים בחוק ניירות ערך אשר מעורר מקרה זה, וקורא לתיקון חקיקתי בנושאים הבאים:

1. הטלת הגבלות מסחר על אנשי יחסי ציבור וקשרי משקיעים – אנשים אלו נמצאים במתח מתוקף תפקידם, שכן עליהם לשווק את החברות ומנגד אסור להם למסור מידע פנים או חוות דעת בנוגע לאותן חברות לפי סעיף 52ג לחוק ניירות ערך. הוער על ידי בית המשפט שייתכן ויש הצדקה לאסור על אנשים אלו לסחור בניירות ערך של אותן חברות וחברות הקשורות אליהן.
2. חוסר סימטריה בין העברת חוות דעת לבין קבלת חוות דעת – ישנה אי התאמה בין המגבלות המוטלות על מי שמוסר את המידע לאלו שמוטלות על מקבל המידע, כך שעל מוסר המידע אסור להעביר "חוות דעת" ו"מידע פנים" בעוד שלמקבל אסור להשתמש ב"מידע פנים" אולם מותר לו להשתמש ב"חוות דעת". בנושא זה יש יוזמה לתיקון חוק ניירות ערך (תזכיר הצעת החוק בנושא איסור הטרמה).

לעיון בפסק הדין, ראו כאן.

אין באמור לעיל כדי להוות עצה, הדרכה, ייעוץ או חוות-דעת בנושא, והוא מוגש כשירות ללקוחות המשרד להעשרה כללית בלבד ולא לכל מטרה אחרת. בכל נושא ספציפי יש לפנות לעורכי הדין במשרד לוין פישר.

לפורמט הדפסה, לחץ על הלינק הבא: שימוש במידע פנים - מבחן התוחלת.