תביעה להסרת קיפוח כאשר הצד "המקופח" נהג באופן פסול כלפי הצד "המקפח"

בע"א 8712/13 אמיר אדלר נ' שי לבנת (מיום 1.9.15, על ידי השופטים דנציגר, שהם וברק-ארז), נדונו שתי שאלות :

1. האם ניתן להעניק סעד על בסיס של טענת קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, כאשר הטוען לקיפוח התנהל באופן פסול בנוגע לניהול חברה שנמצאת בבעלותו ובבעלות "המקפח"? ביהמ"ש הכריע בשלילה לשאלה זו.

2. האם במקרה של אובדן אמון מוחלט בין בעלי מניות בחברה שמתנהלת כמעין-שותפות, ניתן לתת סעד להפרדת כוחות לפי סעיף 191? ביהמ"ש הכריע בחיוב לשאלה זו.

עסקינן בסכסוך בין בעלי מניות ששלטו במספר חברות. שי לבנת, בן למשפחת לבנת השולטת בקבוצת "תעבורה" פרש מעסקי המשפחה בשנת 1998 והחל בפיתוח עסקים עצמאיים ביחד עם שני שותפים - אמיר אדלר ואילן פדלון, באמצעות מספר חברות משותפות. בשנת 2003, לבנת חזר לעסקים המשפחתיים ובעקבות כך אדלר ופדלון היו אלו שניהלו בפועל את העסקים והיחסים בין השלושה התבססו על יחסי אמון. בשנת 2010 חלה הידרדרות ביחסים בין אדלר ופדלון לבין לבנת, ובשל כך לבנת מונה ליו"ר דירקטוריון בחברות המשותפות וערך בדיקות פנימיות בהתנהלותן. לאור זאת, אדלר ופדלון הגישו המרצת פתיחה וטענו שבשל חוסר האמון המוחלט בין השלושה, העסקים המשותפים ביניהם לא יוכלו להמשיך להתנהל באופן תקין, והתנהלותו של לבנת עולה לכדי קיפוח המיעוט לפי סעיף 191 לחוק החברות. לאחר זמן קצר, הוגשה תביעה נגד אדלר ופדלון בטענה שהם פעלו תוך כדי הפרת אמונים כלפי החברות שהיו בבעלות משותפת עם לבנת וכן כלפי לבנת עצמו.

הדיון בהמרצת הפתיחה ובתביעה בוצע באופן מאוחד בביהמ"ש המחוזי ונחלק לשני חלקים:

חלק א' – דיון בטענות לבנת, במסגרתו קיבל בית המשפט באופן חלקי את התביעות של לבנת כלפי אדלר ופדלון.

חלק ב' – דיון בתביעה להסרת הקיפוח, אשר התקבלה על-ידי בית המשפט. התביעה של השניים התקבלה על בסיס שני נימוקים: 1. הייתה פגיעה בציפייה הלגיטימית של אדלר ופדלון ליטול חלק בניהול חברות האחזקות, והתנהגותם לא פגעה בציפייה זו. 2. התנהלות השלושה הייתה "מעין שותפות" ואובדן האמון במקרה כזה מצדיק מתן סעד למניעת קיפוח. ביהמ"ש קבע כי הסעד המתאים להסרת הקיפוח הינו "הפרדת כוחות" באמצעות התמחרות בין הצדדים לפי מנגנון BMBY. שני הצדדים ערערו על הכרעות המחוזי; אדלר ופדלון ערערו על חלק מההכרעות בחלק א', בעוד שלבנת ערער על חלק מההכרעות בחלק א' וכן על ההכרעה בחלק ב', ובעיקר העלה טענה, כי לא ייתכן להעניק לצד "מקופח" סעד של קיפוח, אם הוכח כי נהג באופן פסול בחברה.

באשר לערעורים של הצדדים לגבי ההכרעות בחלק א', בית המשפט בחר שלא להתערב בהכרעות המחוזי בערעורים אלו , אולם בחלקן הוא הגיע לאותה מסקנה באמצעות נימוקים שונים. לעומת זאת, בית המשפט קיבל את ערעורו של לבנת על החלטת בית המשפט קמא לתת סעד להסדרת הקיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות, אך בכל זאת נתן סעד להפרדת כוחות על בסיס נימוק אחר. כדי להכריע בסוגיית מתן הסעד ערך בית המשפט דיון בנימוקים שעמדו בבסיס הכרעת המחוזי:

פגיעה בציפיות לגיטימיות להשתתפות בניהול כעילת קיפוח:

בית המשפט פסק כי במקרה של מעין שותפות, לבעלי מניות עשויות להיות ציפיות לגיטימיות להשתתפות בניהול, ובמקרה דנן אכן קמו ציפיות כאלו לאור העובדה שהשלושה היו בעלי מניות יחידים והיה ביניהם קשר אישי, וכן בשל אופי התנהלות החברות לאורך השנים. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם הציפיות קיימות, אך שלילתן על-ידי הרוב אינה עולה לכדי קיפוח המצדיק מתן סעד, במיוחד כאשר השלילה היא בתגובה להתנהלות פסולה מצד המקופח.

בניגוד לפסיקת המחוזי, בית המשפט העליון הכריע כי אין מדובר בקיפוח המצדיק הענקת סעד, משום שברוב הפרשיות ההתנהלות של אדלר ופדלון אכן פגעה בלבנת ובחברות. בשל שיקולי מדיניות, הוסיף בית המשפט, כי אין נפקות למיהות הגורם כלפיו כוונה ההתנהלות של הגורם "המקופח", מכיוון שיש לאפשר לבעל שליטה בחברה להרחיק אנשי אמון אשר מנהלים את החברה באופן בלתי תקין. מעבר לכך, נפסק שגם אם אכן יש קיפוח בפועל, לא כל מקרה מצדיק הענקת סעד להסרתו.

אובדן אמון במעין-שותפות כעילה להענקת סעד:

ככלל, במקרה של חברה המתנהלת כמעין-שותפות ואחד מבעלי המניות עותר לצו-פירוק בשל אובדן אמון בין בעלי המניות, בית המשפט יעדיף לתת סעד שיאפשר הפרדת כוחות מבלי לפרק את החברה. הקושי העולה במתן סעד להפרדת כוחות במקרה זה נובע מכך שאדלר ופדלון לא ביקשו סעד לפירוק החברה או להפרדת הכוחות, ובנוסף הם אינם זכאים לסעד להסרת הקיפוח, אך בית המשפט הכריע שהם יוכלו לקבל סעד להפרדת כוחות לפי סעיף 191 לחוק החברות. הכרעה זו התבססה על כך שלבית המשפט יש גמישות רבה בהענקת סעד לפי סעיף 191 ובשל העובדה שבחברה המנוהלת כמעין-שותפות ישנה חשיבות רבה לאמון ההדדי בין הצדדים.

בית המשפט ציין כי סעד של הפרדת כוחות לפי סעיף 191, כאשר הטוען לקיפוח אינו זכאי לסעד, יינתן במקרים חריגים בלבד. לשם הקביעה מתי ניתן לסווג חברה כמעין-שותפות הציג בית המשפט מספר מבחני עזר; יחס אישי בין בעלי המניות, אמון הדדי, הבנה לגבי ניהול משותף, הטלת מגבלות על עבירות המניות, מספר בעלי המניות בחברה, יחסי האחזקה, חברה משפחתית, גיוון עסקי החברה, מדיניות הדיבידנדים והערבויות והצגה כלפי צדדים שלישיים.

לעיון בפסק הדין ראו כאן.

אין באמור לעיל כדי להוות עצה, הדרכה, ייעוץ או חוות-דעת בנושא, והוא מוגש כשירות ללקוחות המשרד להעשרה כללית בלבד ולא לכל מטרה אחרת. בכל נושא ספציפי יש לפנות לעורכי הדין במשרד לוין פישר.

לפורמט הדפסה, לחץ על הלינק הבא: תביעת קיפוח